פרק ה תוקפו של המשפט הטבעי האריסטוטלית , שהאל הוא יש טוב ומחוקק נבון . לפיכך חלק מציווייו , כמו חלק מהנורמות בכל מערכת משפטית אחרת , נועדו לאפשר את קיומה התקין של החברה . ואכן טברסקי , המודע לעמדת אריסטו , כותב : "החוק , החוק כולו הוא אלקי מבחינת סמכותו , אבל אם מוכח שהוא חופף את השכל האנושי , הרי אפשר להגדירו גם כרציונלי וכטבעי" ( טברסקי תשנ"א , עמ' . ( 340 שאלת המפתח היא : האם המסורת היהודית מניחה כי מושג המצווה הוא קו אקסטנסיבי עם מכלול החובות ההלכתיות . עיון מדוקדק מלמד כי ישנם פגמים רבים בהנחות ובקשר שבינן לבין המסקנה ההופכים את הטיעון לבעייתי . אפתח בניתוח ההנחה הראשונה . ההנחה שהמונח 'מצווה' מתייחס רק לנורמות שנמסרו כסיני , או לנורמות הנגזרות מהנורמות הללו , לא נבחנה בצורה ביקורתית . לאמיתו של דבר , המסורת היהודית לא ראתה מניעה עקרונית לאמץ את הרעיון שמושג המצווה מקיף יותר מאשר את הנורמות שנמסרו בסיני , או הנגזרות מהתורה . להנחה , שמושג המצווה כולל גם את הנורמות הנגזרות מההכרה הרציונלית , יש מסורת ארוכה מאז סעדיה גאון שאימץ במפורש עמדה זו וטען : ודע אתה המעיין בספר זה - ] התורה ...
אל הספר