פרק רביעי / הכיתה וחדר המורים : הגדרות מצב והישרדות ההכללות באמצעותן נותנים מנהלים ומורים ביטוי לאירגונו ולפעולתו של בית הספר , ליחסי הגומלין המתקיימים בו בין מורים לתלמידים ובין תלמידים לבין עצמם , נוטות להדגיש את קיומה של מכוונות מודעת ומתואמת בבית הספר , שבאמצעותה מושגים יעדיו . בימיה של ההנהלה הקודמת נטו המורים והמנהל להציג את מוסדם כבית ספר שנועד ל"טעוני טיפוח" - תלמידים שיש להורות אותם על פי יכולתם , שהוגבלה מפאת נסיבות אישיות וחברתיות . זהותו זו של בית הספר , עם שחייבה את ההנהלה לעריכת מאמצים בתחום הטיפוח והפיצוי , פטרה אותה במידה רבה ממאבק קבוע על הרמה ה"אבסולוטית '' של הישגי התלמידים , המקובלת בבתי הספר העל יסודיים . במקום האידיאולוגיה הישנה " , אידיאולוגיית הטיפוח או הפיצוי , '' העלתה , כזכור , ההנהלה החדשה אידיאולוגיה חדשה , " האידיאולוגיה ההישגית הנורמאטיבית . " ביטוייה המילוליים של האידיאולוגיה החדשה נוסחו באמצעות היגדים כמו "עלינו להפוך מקום זה לבית ספר של ממש " , " ... יש ליצור כאן גוף מוביל חזק שיגבש נורמות כמו בכל בית ספר אחר , " ... או "יש להעניק לבית הספר יוקרה שתוכר...
אל הספר