פרק שלישי : זוהי ארצי ושדותיה : הציונות והסביבה - חמישים השנים הראשונות אין נוף ישראלי המהווה מקור כה חשוב של גאווה לאומית כעמק יזרעאל . בשמיכת טלאים הארוגה שדות ומטעים , נח לו העמק בינות גבעות מעוגלות , ששמותיהן התנ"כיים - התבור , הגלבוע - מזכירות עבר מלא הוד . אדמת העמק הכבדה והפורייה , העשירה בחומר אורגני , היא כקרן השפע המניבה יבולים לרוב , כאות לשותפות המשגשגת בין אדם לאדמה . שיר הערש של נתן אלתרמן משנות ה 30 מוכר עדיין לכל : ים הדגן מתנועע . שיר העדר מצלצל . זוהי ארצי ושדותיה . זהו עמק יזרעאל . קשה לחשוב על נוף הממצה יותר את האווירה הישראלית , או יקר יותר למורשת הלאומית . אך כידוע , עמק יזרעאל היה בתחילת המאה אדמת ביצה בלתי מעובדת , ותואר כ"עקר ומשמים ... מישור עגום , ללא אילן או נחל ... כולו בחרבה . " ב 1905 כתבה גרטרוד בל , הדיפלומטית האמריקנית , שהבוץ בעמק היה כה עמוק עד שהפרדים נפלו והחמורים כמעט טבעו בי : "אלוהים , אמר החמר 4 ( מוביל הפרדות , ( הרי אין רואים את אוזניהן של הפרדות . " רק ב 1924 השלימו המתיישבים הציונים את המשימה בת השנתיים , והפכו את אדמות הביצה לאדמות הנית...
אל הספר