ירושלים כסמל בקבלה התיאוסופית

ירושלים כסמל בקבלה התיאוסופית תהפוכות רבות ומופלאות עברו על השמות 'ירושלים' ו'ציוך מאז הופיעו בספרי המקרא . השינוי הבולט ביותר התרחש במקרא עצמו : שני השמות הללו הפכו מכינויי עיר או מצודה גם לכינוי לעם ישראל ולעתים אף של ארץ ישראל " . משנחרב הבית השני מופיעה התפיסה של 'ירושלים של מעלה . ' אולם דומה כי במקורות היהודיים העתיקים שהגיעו אלינו אין למצוא את המהפך החשוב להבנת ההתפתחות של הסימבוליקה של ירושלים וציון ; מלים אלה לא הפכו לסמלים , אלא נשארו בגדר כינויים לעיר הקודש ולעם ישראל . לעומת זאת , יש לראות בתיאורה של ירושלים ב'ברית החדשה' עדות לקדמותה של התפיסה הנקבית של 'ירושלים' ו בניגוד לכמה מתיאוריה היהודיים והנוצריים של ירושלים כ'אם' י המתאבלת , לפי כמה מקורות , על בנה , נאמר באפוקליפסה של יוחנן , כא ; 2-1 'וראיתי שמים חדשים וארץ חדשה ; כי השמים הראשונים והארץ הראשונה עברו מן העולם והים לא היה עוד . ואני יוחנן ראיתי את עיר הקודש ירושלים החדשה , יורדת מעם האלהים מן השמים , מוכנה ככלה מקושטת לקראת בעלה . ' לראשונה בכתובים מקבלת ירושלים — אם גם מדובר על מצבה שלעתיד לבוא — גוון מיני ברור :...  אל הספר