מבוא : יהודים בעיני עצמם ובעיני אחרים תכונות מתכונות שונות נקשרו ליהודים . נאמר עליהם שהם "עם קשה עורף , " שהם " עמא פזיזא , " או אף "רחמנים בני רחמנים . " אמיתת אלה שאובות ממקורות פנימיים , אך הן כאין וכאפס לעומת התוויות שהודבקו ליהודים בידי זולתם . כך , מן הסתם , דינו של כל תג שקבוצה אחת מדביקה לזולתה / הוא פשטני , גורף ונוטה להגזמה , אס לשבח ואם לגנאי . פשטנות זו חלה לעתים קרובות לא רק על התדמיות שאנחנו מייחסים לזולתנו , אלא אף על הדימוי העצמי שאנו מטפחים בקרבנו . משעה שנקבע דפוס קיבוצי כלשהו , הוא חוזר על עצמו כפעם בפעם , דרך שגרה , וצובע הכול בצבעי שחור ולבן , בלא לתת ביטוי לרבגוניות הקיימת במציאות . הנה , לדוגמה , ההסתגרות , המיוחסת ליהודים עוד מימי קדם . הביטוי הקלסי שלה נמצא כבר במקרא , והוא נאמר שם לחיוב ולא לשלילה ו "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" ( במדבר כ"ג , ט . ( הדברים יצאו מפי בלעם , מי שנשכר על ידי מלך מואב לקלל את ישראל ונמצא מברך אותו בעל כורחו . כידוע , לא נהפך לבו של בלעם לטובה על ישראל , אלא משעה שמלאך אלוהים ניצב לו למכשול על דרכו . הכתוב מביא שורה של מעשים מופל...
אל הספר