מיכל זק , רבאח חלבי השפה כגשר וכמכשול מבוא המפגש היהודי ערבי שאנו מקיימים מתרחש בעיקר באמצעות השפה . המפגש הוא דיאלוג שבו כל צד מייצג את עצמו ואת מחשבותיו דרך המילים שהוא בוחר להשמיע לאחר . במציאות שלנו , מרחב הביטוי של הקבוצה היהודית בדיאלוג כזה גדול משל הקבוצה הערבית , כי היהודים מדברים בשפתם , ולכן מייצגים את עצמם באופן מלא , בעוד שהערבים נעים על קו התפר בין ביטוי מלא של זהותם לבין ויתור , על ידי דיבור בשפת האחר . הוויתור נעשה למען האינטראקציה , ההידברות ושיתוף הפעולה , בדיוק כפי שהוא נעשה בכתיבת המאמר הזה , שכתבנו בעברית , ולאחר מכן תרגמנו אותו לערבית . האופציה של כתיבה משותפת בערבית לא היתה קיימת , כי השותפה היהודייה לא שולטת בערבית . בשנים הראשונות לעבודתנו התייחסנו לשפה כאל כלי לתקשורת בלבד , ולבעיות בתקשורת התייחסנו כאל מעמסה ומכשול שיש להתגבר עליהם בדרך כלשהי . כשהיהודים שלטו בשיחה והערבים היו פאסיביים , ייחסנו זאת למשתנים תרבותיים . חשיבות מעטה ביותר ייחסנו לעובדה שהדיאלוג מתרחש כולו בעברית , בשפה של היהודים . בשלב מאוחר יותר , מטעמים עקרוניים של שוויון וכדי להעצים את הקבוצה ...
אל הספר