התאוששות את תקופת הברונזה המאוחרת א 1550 , 1400 לפני הספירה , אפשר להסביר כתקופה של התאוששות לאחר ההרס . על רקע זה אפשר להסביר טוב יותר את תוצאות הכיבושים המצריים בראשית תקופת הברונזה המאוחרת . התאוששות איטית של ארץ ישראל , היתה דבר רצוי למצרים ואולי אף נעשתה בעידודם , כל עוד לא היו סימני התנגדות לשלטון המצרי . האוכלוסיה המקומית , שברחה למקומות נידחים , החלה לשוב לחלק מהערים בעוד שאחרות ניטשו לצמיתות . חיי המסחר והמלאכה התחדשו , ונראה כי החיים חזרו למסלולם . לקראת תקופת הברונזה המאוחרת ב , הגיעה ארץ ישראל לשיא התפתחותה . הערים המתחדשות דמו לערים מתקופת הברונזה התיכונה , ואפילו התקרבו לאותה רמה של התפתחות כלכלית ותרבותית . כמה מחקרים הראו שבתקופת אל עמרנה היו המרכזים העירוניים קטנים ומועטים . בחלקם נעשה שימוש מחודש בהריסות של מערכת הביצורים , אך רוב האתרים היו פרחים ( יתכן בהוראת המצרים . ( מחפירות במספר אחוזות קברים מתקופה זו עולה כי היו אנשים , כנראה מהעילית החברתית , ששיתפו פעולה עם המצרים תכו עקב כך לעושר ולמעמד חברתי גבוה . על זאת אנו למדים לפי חפצי יוקרה קפריסאים , מיקנים ומצריי...
אל הספר