דון קיחוטה ושריפה הספרים הישנים

דון קיחוטה ושריפה הספרים הישנים האם לא הפכתי את עצמי למין דון קיחוטה , כאשר נעניתי להזמנה לבוא ולשאת הרצאה על הספר הקלאסי ביותר של התרבות הספרדית , וזאת בלב ליבה של ספרד , במוסד התרבותי החשוב של ברצלונה , ואף מבלי לדעת את הלשון הספרדית ובלי כל מומחיות ברקע ההיסטורי והפילולוגי של יצירות מיגואל דה סרוונטס ? אולם מכיוון שאני מכבד מאד את החלטתה של ממשלת ספרד לציין ארבע מאות שנה להופעתו של רומאן , החלטתי להצטרף לחגיגה הזאת , ולנסות להאיר את יחסי האישי לספר זה גם דרך נקודת הראות היהודית ישראלית . ראשית כל עלי להתוודות , שיחסי אל דון קיחוטה עצמו , האביר בן דמות היגון , הוא יחס מורכב , שעבר תהפוכות במשך השנים . בנעורי הרגשתי רתיעה מסוימת ממנו , אולי בגלל שהוטעיתי תחילה לחשוב , כמו רבים , שמעשיו של דון קיחוטה נובעים מן היומרה , שהיא מורשת האבירות , לתקן עוולות ואי צדק בעולם . אבל תוך כדי קריאת הרומאן התברר לי שהאיזון בין הצדק שדון קיחוטה נלחם למענו לבין הכבוד והתהילה שהוא מבקש לעצמו , מופר לעתים קרובות לטובת רדיפת הכבוד והתהילה , והיומרה לעשיית צדק מתגלה בסופו של דבר כיומרה חסרת כל כיסוי . גם כ...  אל הספר