סיכום במסורות השונות המתארות את סדר תענית הציבור ברחובה של עיר , נוכחנו בשני סוגים של נימוקים המשלימים זה את זה . חלקים אחדים של הפולחן נועדו להדגיש את חומרת המשבר , ואת מצוקתן של כל שדרות הציבור . אלמנטים אחרים בטקס ביקשו להצביע על הצורה הראויה בה יש להתייחם למצב , זאת כדי להורות על הדרך בה תיפתר הצרה . כמה מן המנהגים שקויימו ברחובה של עיר כוללים בתוכם את שני הכיוונים גם יחד . נתינת האפר על ראש הנוכחים ועל גבי התיבה התפרש הן כסמל לחומרת המצב : "הרי אנו חשובין לפניך כאפר , " והן כדי להזכיר זכות אבות , כלומר לסמל חוט של תקווה " . דברי הכיבושין" נועדו להעמיד את הנוכחים על חומרת המצב ועל תלותו של הפתרון בהם , ובהם בלבד . לעומת זאת תפילת התענית פונה לאל ותובעת ממנו התערבות לטובת הקהל הנאסף . הדרשה מעמידה דברים על חומרתם ומצפה שהציבור ישנה את התייחסותו והתנהגותו , והתפילה שולחת את יהבה על פעולת האל . אין כאן דבר והיפוכו אלא הדגשות המשלימות זו את זו . בנוסף לכך , מבצבץ ועולה אחד הנושאים העיקריים שהעסיקו רבות את חכמים בהתייחסותם לתענית הציבור . מדובר במתח שבין הפעולה החיצונית הנדרשת כחלק מן ה...
אל הספר