פרק חמישי העלבון והחולי - פרשת לפאטר במשך חמש עשרה שנים גידר מנדלסון לעצמו מרחב חברתי מוגן . במציאות פוליטית , אזרחית וכלכלית חשדנית , מדכאת ולא ידידותית בעליל כלפי היהודים הוא מצא מקום של כבוד בקהילת המלומדים ואנשי הספר . נקודת המשען שלו באותו מרחב מוגן הייתה הידידות האישית , שהפכה במאה ה 18 במדינות גרמניה לפולחן , וגברים מן האליטה האינטלקטואלית לא התביישו להפגין את רגשותיהם בציבור . קשרי ידידות כאלה התבססו על הערכה הדדית ואמון . הידידות שטופחה בחבורות , בביקורים הדדיים ובמכתבים איפשרה לו לחוש כי קיימת מעין טריטוריה שבה הוא יכול ליהנות משוויון , מחירות ומכבוד , ובייחוד מחסינות מפני דעות קדומות , מאפליות ומרדיפות . כאשר באוקטובר 1769 חדר התיאולוג השווייצרי יוהן קספר לפאטר מבעד לחומות המרחב המוגן הזה , רמס ברגל גסה את ערך הידידות והעמיד בסימן שאלה את מעמדו כאזרח קהילת הנאורים , לא היה גבול לתחושות הזעם , העלבון והבגידה שהציפו את לבו של מנדלסון והסעירו את רוחו . לפאטר , איש כנסייה מציריך שהשתייך לחוגי הנאורים באירופה והתפרסם הודות למחקרו על תורת הפיזיוגנומיה ( הכרת האופי והתכונות על פי ...
אל הספר