שמירת הטבע במקורות ישראל המקורות היהודיים מתפרשים על פני תקופת זמן של אלפי שנים , ולמרות זאת עוברת לאורך הדורות השקפה ברורה למדי ביחס לשמירת הטבע . כדי להבין אל נכון את מהותה של השקפה זו יש לזכור שבעבר חי האדם בדרך כלל בעולם שונה לחלוטין מזה המוכר לנו , עולם המעמיד אתגרים קיומיים קשים , כשהטבע אינו ידידותי אלא גורם שיש להתגבר עליו כדי לשרוד . כך , למשל , נאלצו בני ישראל כובשי הארץ לברא יערות כדי להכשיר קרקע לחקלאות באזור ההר ( יהושע י '' ז ) והיה עליהם , מן הסתם , לפגוע בחיות טרף שהתנכלו להם . יחד עם זאת קיימת במקורות הללו השקפה בדבר החובה לשמור על הטבע . שורשיה של השקפה זו נעוצים כבר בתורה , אם כי שם מנוסחים הדברים בדרך כלל רק ברמזים , שזכו לביאור ולהרחבה במקורות המאוחרים יותר . בפרשת הבריאה מסופר שהאדם זכה לברכה הנושאת עמה הנחיה כללית - "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרומשת על הארץ " ( בראשית א' . ( 28 מכאן משתמע ההיתר לשלטונו המוחלט של האדם בטבע ולניצולו לצרכיו . אולם , מיד לאחר מכן מוסיף הכתוב נם הסתייגות - צומח הארץ ניתן לאדם "לאבלה , " אך נם - "...
אל הספר