הספרא והתלמודים הברייתא בספרא ויקרא נדבה' פרשה ב , ' ז — ' ט' מובאת בתמורה כדו , א .. די ישמעאל דן בה קל וחומר שאם בעל מום פסול להקרבה על גבי המזבח כל שכן רובע ונרבע על פי עד אחד , המעיד על הרביעה , שפסל להקרבה . בא ר' עקיבא ואמר לו שקל וחומר מופרך הוא' שכן בעל מום פסול במום גלוי , אבל רובע ונרבע 'אין מומו בגלוי . ' בברייתא שבתלמוד חסרה פירכתו של ר' עקיבא ונמצא שהקל וחומר של ר' ישמעאל קיים ואין צורך להוציא מן הכתוב — 'מן הבהמה' — את הרובע ואת הנרבע . קושיה זו שואלת הגמרא , ורב אשי ( שם עמ' ב ) מיישב שאפשר לפרוך הקל וחומר ' מה לבעל מום ( שפסול להקרבה ) שכן מומו ניכר . ' וזוהי פירכתו של ר' עקיבא , כמו שהעירו התוספות , שלא רב אשי ולא סתם התלמוד ידעוהו . ועי' גם להלן עמ' . 122 . 74 הלשון שם ( עמ' , 197 הוצאת הופמן עמ' : ( 141 או מד , קוצים שגדלו מחמת . עצמן , יכול אין לי אלא דבר שגדל מחמת עצמו ? תלמוד לומר גדיש . או מה גדיש מיוחד שהוא תלוש מן הקרקע , יכול אין לי אלא דבר שתלוש מן הקרקע 7 תלמוד לומר קמה ( אפילו מחובר לקרקע כגון אילגות . ( או מד . אלו מיוחדין שהם ראויים לידלק , יכול אין לי אל...
אל הספר