א . השמות : תוספת ותוספות בירושלמי ובמדרשי ארץ ישראל נמצא השם תוספת או תוספתא ( בארמית ) בלשון יחיד , והשם תוספות בלשון רבים , כגון בירושלמי שבת פ"ח , ה"א , שראו תלמידי רי יוחנן את רי אבהו שפניו צהובות וסיפרו לר' יוחנן , זהוא שאלו איזו 'אורייתא חדתא , ' היינו הלכה חדשה , שמע , ור' אבהו השיב לו ששמע 'תוספתא עתיקתא' ( תוספתא ישנה , בניגוד להלכה חדשה . ( וכן בהוריות סוף פ"ג : דרש ר' אחא פלס ומאזני משפט לה' וגוי , פלס זה המקרא , מאזני זה המשנה , משפט זה התלמוד , להי זה התוספת וכוי . רי לוי יתיב דרש , איש אשר יתן לו האלהים עושר ונכסים וכבוד וגו , ' עושר זה המקרא , נכסים אלו הלכות , וכבוד זה התוספת וכוי . פאר , פ"ב , ה"ד : אין למדין לא מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספות אלא מן התלמוד . בכל המקומות הללו לא התכוונו לספר הנקרא תוספתא אלא לתוספת ולתוספות להלכות אחרות . כשם שב'תלמוד' הנזכר בירושלמי ובמדרשים לפני 'התוספת' לא התכוונו לתלמוד שלנו , אלא ללימוד ולהסבר של ההלכות ( עי' למעלה פרק ראשון , ( כך לא התכוונו בתוספת אלא לתוספות למשנה ולברייתא , כמו בלשון : אין קץ לתוספות ( שיר השירים רבתי ...
אל הספר