דרכו של יוחנן שלא כיוסטוס מטבריה , כאשר מצא יוחנן את עצמו , מרצונו או שלא מרצונו , בעמדת הנהגה , הוא נשא באחריות עד תום . השקפותיו ומזגו הוליכו אותו אל המחנה האנטי רומאי דווקא . בהיותו ניחן בכישרון מעשה ובכושר מנהיגות נהו אחריו רבים , ובירושלים הוא נעשה מראשי המורדים ושני לשמעון בר גיורא בלבד . השינוי שחל בו במרוצת השנים 70-66 היה תהליך מורכב למדי . בחלקו הוא היה במישור המדיני לאומי ובחלקו , להערכתי , במישור האידאולוגי 74 חיי יוסף 295 ( נז 301 ;( ( נח . ( אישי . ייתכן שיוחנן הבין את הקשר בין הבעיה המקומית לכאורה של יחסי יהודים ונכרים בארץ ישראל ובין השלטון הרומאי , ומתוך הכרה במרכזיותה של בעיה זו לקיומו של עם ישראל בא במרוצת הזמן לידי החלטה להצטרף למחנה המורדים . בכך השתלבה אמונה בנס שיכריע את הכף נגד הרומאים - אמונה כי אלוהים לא ייתן את ירושלים ביד הרומאים . אין לדעת מתי הבשילה בלבו אמונה זו או מתי אימץ אותה
אל הספר