פרק שישי האספה המכוננת : קונגרס באזל כאשר סיכס הרצל את הקונגרס הציוני הראשון , שהתכנס בבאזל ב , 1897 כתב את המשפט שהפך לסמל במורשת הציונית - מה גם שלאחר קום מדינת ישראל ב 1948 נדמה כי רוח נבואה זרקה בו : "אם אמצה את קונגרס באזל בדיבור אחד - שאזהר שלא להגותו ברבים - הריהו זה : בבאזל יסדתי את מדינת היהודים . אם אומר זאת היום בקול , יענה לי צחוק כללי . אולי בעוד חמש שנים , ובוודאי בעוד חמישים שנה , יודו בכן כולם . " הרצל הכיר בכך כי באותה עת ייראה דיבור כזה מגוחך , שהרי מדובר היה באספה צנועה למדי שכללה פחות ממאתיים נציגים , שרק 69 מהם היו נציגי אגודות שניתן לכנותן "ציוניות" - והשאר היו מוזמנים באורח אישי שלא ייצגו אלא את עצמם . אולם בקטע שלאחר המשפט ההצהרתי מופיע ניתוח המצדיק את משמעותו המהפכנית של האירוע , שנערך באולם הקונצרטים שבמועדון העירוני " ) הקאזינו (" שבבאזל . ניתוח זה לא זכה כמעט לתשומת לב , אך הוא מבטא את התובנה ההיסטורית והמדינית של הרצל בצורה עמוקה בהרבה מאשר ההצהרה הסמלית והנמלצת : יסודה של המדינה , בעיקרו של דבר , טמון במאוויי העם למדינה ... טריטוריה היא רק התשתית הגשמית ...
אל הספר