. 4 בעיית החיקוי והליעוז כאמור למעלה , אחת הבעיות המהותיות של 'הרחבת הלשון' - מדעת ושלא מדעת - היא בעיית המקורות שעליהם מבוססת ה'הרחבה . ' הדיון בסוגיית ה'הרחבה' פילג את העוסקים כה לשני מחנות שניהלו מאבל , עז . למאבק בין שני המחנות - מחנה ה'משמרים' וה'פוריסטים' ( ה'טהרנים , ( ' מצד אחד , ומחנה המחקים וה'משחיתים' למיניהם , מצד אחר - היסטוריה ארוכה , וכבר עמדו על כך בךיהודה , אחד העם , ביאליק , קלחנר ואחרים . ניגע כאן בבעיית הליעוז והחיקוי - כפי שהיא עולה בעיקר מדברי כמה מן המבקרים הקשים והחריפים של התופעה העומדים על גילוייה ועל השלכותיה השליליות . הסתייגות מן הליעוז שהתפשט בציבור הדוברים והתרעה מפני יצר החיקוי הלשוני , אם לנקוט לשון עדינה , הביע זאב בן חיים , נשיא האקדמיה ללשון העברית , במאמר שכתב לרגל מלאת מחצית היובל לייסודה . בדבריו מבטא בן חיים את צערו על מצבה של תרבות הלשון העברית ואת דאגתו לעתידה - ובתוך כך הוא פונה אל 'האקדמיה ללשון העברית' בדברים נרגשים : מה אפוא אפשר לה לאקדמיה לעשות לשיפור השימוש בלשון או לפחות להצבת סכרים מפני שטפון ההלעזה של העברית בדרכי ההבעה שלה [ ... ] ? ...
אל הספר