מאמץ מתמיד לחפות על העושים במלאכה ולבצע את המטלות [ הצבאיות ] בכוח אדם חסר . " תהליך השחרור הרצוף מאז ראשית 1946 דלדל בהדרגה את קבוצת הפעילים בצבא , ומתגייסים חדשים לא הגיעו . היה ברור שהבריגדה הולכת ומתפרקת , ועדיין היו שסירבו להכיר בכך . ימים אחרונים את ועד הבריגדה הניעה התקווה להיות חיל מצב דווקא בגרמניה , והחשוב מכול - לחזור לארץ כיחידה עברית עצמאית הנתמכת על ידי הבריטים . לכן התנגדו אנשיה לכל פעילות בלתי לגאלית שסיכנה או עלולה הייתה לסכן את מעמדה של הבריגדה במסגרת הצבא הבריטי . חילוקי הדעות האלה לא התאימו לתכניותיו של בן גוריון . באוקטובר-נובמבר 1945 נשאר כאמור בךגוריון באירופה , מכיוון שהעריך שזו תהיה הזירה העיקרית במאבק מול הבריטים . פיקוד ה"הגנה" בבריגדה לא נתן לו את חופש הפעולה שחיפש לתכניותיו והוא תכנן להקים בפריס מפקדה מיוחדת ל"הגנה . " לשם כך הוא זימן את אהוד אבריאל , חבר קיבוץ נאות מרדכי ומהפעילים הבולטים של המוסד לעלייה ב . ' על תכניותיו של בן גוריון מספר אהוד אבריאל בספרו : "בן גוריון שהתעכב בפריס בדרכו חזרה ארצה ... בפעם הראשונה מאז נסתיימו הקרבות , קיבל אותי לשיחה עוד...
אל הספר