הקשר האלחוטי במשך כל תקופת המנדט הבריטי בארץ ישראל התבצעה העברת ההודעות בין חברי ה"הגנה" - ביניהם למפקדה וביניהם לבין עצמם - בהעברה ישירה , לעתים בעל פה ולעתים במכתב שהוצנע בשפופרת של משחת שיניים או משחת גילוח . הקשר הטלפוני היה חשוף להאזנה והקשר האלחוטי היה בחיתוליו . שידור ידיעות למרחק ללא תיווך של חוט טלגרף התחיל למעשה רק בתחילת המאה העשרים והתנהל על פי אותות וצלילים של מפתח מורס . מערכת קשר אלחוטי התפתחה ב"יישוב" מאמצע שנות השלושים וקיבלה האצה רבה בשנת , 1936 כאשר התחילו אירועי המרד הערבי . נוסף לאיתות לסוגיו כבר הייתה בשנת 1938 יכולת להעביר הודעות באלחוט , ברשת פנימית בין היישובים בארץ . תקתוק אותות המורס בין נקודות יישוב קרובות החליף , לאט אמנם , את הפנסים והדגלים . את הקשר אל מעבר לים התחילו לחפש רק בתקופת מלחמת העולם השנייה . בקיץ , 1943 כאשר הגדוד השני של הרג'ימנט הארצישראלי הועבר למדבר המערבי וישב בבנגאזי שבלוב , עלה הצורך להקים אליו קשר זמין ומיידי . המרחק הגדול ואי היכולת לתאם פעולות עם מפקדת ה"הגנה" בקהיר או בארץ העלו את הצורך לפתח מכשירים מתאימים לקשר אלחוט . סיפר נתן קפל...
אל הספר