נחום רץ החוצה , חיפש את מפקדו והביע את בקשתו . המפקד הבטיח לטפל בדבר . עבר יום . השידורים מן העיר העתיקה הבהירו כי ההבטחה לשליחת תגבורת לא קוימה . נחום וחיים התרוצצו ממפקד למפקד וחזרו על בקשתם הנמרצת — להשלח אל העיר העתיקה . הצטרפו אליהם שני חברים בני העיר העתיקה שבאו בשיירה מתל אביב . ציוו' בן העיר העתיקה , אשר הגיע אד זה בשיירה מת"א , רצה לחזות בעיר העתיקה מקרוב וכתום ההפגזה יצא לרחוב יפו' אל הכיכר שלפני בית העיריה . אחרי זמן ניסו שתי מכוניות משורינות של אצ"ל ( שנשדדו בשעתו מן הבריטים ) לפרוץ את הדרך אל העיר העתיקה בשער יפו . בהתקרב המכוניות עצרו הערבים את אשם , וברגע שחבלן קפץ מן המכונית , הטיחו אש , והמטען שבידו התפוצץ . ששה ממשתתפי הנסיון נהרגו והמשורינים נסוגו . ציון חזר מרוגז אל הבסיס וסיפר על בך לחבריו . הם פתחו שוב את מקלט הרדיו והאזינו : » אם לא תכנסו אלינו בעוד חצי שעה' תמצאו את כולנו שחוטים . אל תחזרו על מעשה שיר ג'ראח . * מפקדי הגדוד לגלגו » "זה היום השלישי חוזרים על אותם הדברים ועדיין מחזיקים מעמד ... * אך נין בני הרובע שבגדוד קמה רטינת זעם . הם דרשו במפגיע לשלחם אל מחוז ...
אל הספר