ד . ה' באייר-ה כרעתו של יחיד ככל שהלך וקרב התאריך הגורלי -ה 15 במאי , יום סיום השלטון הבריטי , גברו ההיסוסים והלבטים בצמרת הישוב : האם תוכרז העצמאות היהודית ? להלכה , נפל הפור משהחליטו על כך המוסדות העליונים של התנועה הציונית במחצית אפריל . המציאות היתה שונה . המצב הצבאי הקשה , הלחץ האמריקני נגד החלוקה והסכנה של פלישת צבאות ערב ריפו ידיהם של רבים והביאו מנהיגים אחדים להרהור שני . לפחות אחד מהמנהיגים הציוניים האמריקנים עזב את הארץ , בתום ישיבת הועד הפועל הציוני , בהרגשה שהוא נפרד לנצח מהישוב העברי , שיושמד במערכה אכזרית . רובו של הציבור הרחב תמך בהכרזת מדינה מיד : לא כן מנהיגיו . ראשי המפלגה הפרוגרסיבית חששו מהקמת מדינה r מפ"ם נקטה עמדה אקטיביסטית , אך טרם השתחררה מנוסחאותיהם של ראשי "השומר הצעיר" בדבר "מדינה דו לאומית" ושל ראשי "אחדות העבודה" בדבר מנדט בין לאומי ; מפלגת הציונים הכלליים והמפלגות הדתיות תמכו באופן עקרוני בהקמת מדינה . ראשי האצ"ל היו נחושים בהחלטתם . מנחם בגין הכין בסתר שני נאומים : האחד , בו יביע נאמנות למדינה , אם זו תוכרז במועד הנקוב ; האחר - בו יכריז בעצמו על הקמת מד...
אל הספר