ב . השנים היפות הראשון , כך אומרים , היה אותו ירושלמי מטורף , יואל משה סלומון . דור שלישי בארץ היה , איש תוסס ומורד במוסכמות . לא הסתפק בכך שפרץ מתוך העיר העתיקה והקים עם ששת חבריו את השכונה היהודית "נחלת שבעה . " לא נואש גם מנסיונו ( שנכשל ) להוציא לאור ירחון עברי ושמו "הלבנון" . ( 1863 ) החליט דוקא להחזיר את העם היהודי בארץ לעבודת האדמה . העם בארץ מנה באותם ימי ם כמה אלפי "יהודי חלוקה , " שהתגודדו בירושלים , ביפו , בצפת , בחברון ובטבריה ועסקו בעיקר בלימוד תורה . היו אלה שני עולים מהונגריה , יהושע שטאמפר ודוד גוטמן , שהלכו שבי אחר שגיונותיו של סלומון . יחד רכבו השלושה אל אזור בצות , שעמד למכירה על גדות הירקון , סמוך לכפר הערבי אמלאבס . ראו את הערבים אחוזי הקדחת , את פגרי הפרות והסוסים המוטלים ליד הנהר , את האדמה הנגועה , הבוגדנית , את אותות המגפות והחולי . הרופא היוני , ד"ר מזוריקה , שרכב לצדם , הפנה את סוסו ודהר בבהילות ליפו , לאחר שפסק , כי האויר במקום זה מורעל , וסכנת מוות מאיימת לא רק על בני אדם , אלא גם על בעלי חיים שיקרבו הלום . הביט סלומון בחבריו ואמר : " ובכל זאת ''! השיב לו...
אל הספר