המחנות בקפריסין בקיץ 1946 החמירה ממשלת המנדט את מאבקה בהעפלה . לצעד זה היו שתי סיבות עיקריות ; ראשית , שלא כבעבר היה מספר המעפילים שהגיעו בפרק זמן קצר לארץ רב ביותר , הרבה מעבר למכסה של 1500 רשיונות לחודש . האנגלים עמדו בפני "התפוצצות אוכלוסייה" במחנות המעצר בארץ , ומדיניות העלייה שלהם היתה צפויה להתמוטטות גמורה . שנית , באותה עת פתחה הממשלה במתקפה מקיפה על היישוב , ובעיקר על מנהיגותו וארגוני המחתרת . בסוף יוני 1946 ( ימי "השבת השחורה ( " פשטו כוחות בריטיים על עשרות יישובים יהודיים , חיפשו נשק , אסרו אלפי אנשים ביניהם רבים ממנהיגי היישוב , והטילו עוצר על כמה מהערים הגדולות . המאבק המוגבר נגד ההעפלה היווה חלק מהמערכה הכללית נגד היישוב היהודי . בה-בשעה הפעילו הבריטים לחצים מוגברים על מדינות רבות באירופה , כדי שאלה יפסיקו את מעבר העולים בתחומיהן . הם פנו לברית-המועצות , לפולין , לצ'כוסלובקיה , לרומניה , ליוון , לצרפת ולאיטליה . ברית-המועצות לא השיבה כלל על הפנייה , רומניה דחתה אותה ורוב הארצות השיבו תשובות דיפלומטיות בלתי-מחייבות . הלחצים הבריטיים הופנו גם ליבשת אמריקה . מכסיקו ופנמה התבק...
אל הספר