סמכות ללא ריבונות - דרכו של הארגון לשחרור פלסטין ממאבק מזוין להסדר מדיני אברהם סלע מבוא דרך ארוכה עברה התנועה הלאומית הפלסטינית מאז ה "שואה" ( נכבה ) שפקרה אותה במלחמת 1948 ועד להסכמי אוסלו ( ספטמבר 1993 ואוקטובר , ( 1995 שסללו את הדרך להקמת שלטון עצמי פלסטיני זמני על רוב האוכלוסייה הפלסטינית בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה . החלטת העצרת הכללית של האו"ם מנובמבר 1947 הכירה בזכותה של הקהילה הערבית פלסטינית למדינה ריבונית משלה . אם המדינה הערבית הפלסטינית לא קמה על פי החלטה זו , היה זה משום חולשתה החומרית והמוסדית של ההנהגה הלאומית הפלסטינית , פיצולה החריף , תלותה במערכת הכינערבית , ניתוקה הגיאוגרפי מצאן מרעיתה והפער בין קיצוניות התנגדותה לשאיפת התנועה הציונית לריבונות כלשהי בחלק מארץ ישראל , לבין היכולת לתרגם התנגדות זו לשפת המעשה . מנקודת ראות פלסטינית קיפל בתוכו המושג "שואת פלסטין " — שהשימוש בו יוחד למפלה הערבית באותה מלחמה — משמעות מרחיקת לכת . מעבר לקורבנות בנפש , עקירת כמחצית האוכלוסייה הערבית מביתה , אבדן נכסים חומריים , ריסוק חברתי ומשבר אמון חריף בהנהגה הלאומית שהתפוררה , הוביל המ...
אל הספר