פרק י' נביאים : חופש הדיבור לכאורה pK בשיטה של משפט דתי , חופש דעה או דיבור . מטבעו של משפט דתי שהוא מושתת כולו על אמונה באלוהים , בחסדו , בצדקתו , בשלטונו האבסולוטי , ושאין בו מקום לדעות נוגדות ואחרות או לדיבורים נוגדים ואחרים . אבל המשפט המקראי העתיק , העומד ביסוד המסורת היהודית , עשיר מאוד בגילויים של חופש הדעה והדיבור , אפילו של חיוב לומר את אשר מהרהרים בלב . בשיטת המשפט העברי , כמו בשיטות משפטיות אחרות , לומדים את " חופש הדיבור" מאיסורי הדיבור . מכיוון שהוצאת שם רע אסורה , ויש עוד דברים האסורים בדיבור , הרי כל הדברים שאינם אסורים בדיבור , דברים הם המותרים בדיבור . "מכלל לאו אתה שומע הן . " יש במקרא , למשל , עבירה חמורה , והיא ההסתה לעבוד אלוהים אחרים . האומר , " נלכה ונעבדה אלוהים אחרים , " הוא "מסית ומדיח , " והוא נחשב לפושע מסוכן ביותר . המסית והמדיח של אותם ימים הוא כמו הבוגד של ימינו . גם הבוגד יכול ויעבור עבירתו על ידי מוצא פיו . על ידי שהוא "מסית ומדיח" בדיבור פה , הוא בוגד באלוהים . ואולם איסור זה הוא מוגדר ומוגבל ו מה שאינו עולה כדי הסתה לעבודה זרה ממש , אינו בכלל האיסור ]...
אל הספר