פרק ח' עבודה העונש שהוטל על אדם הראשון על אשר הפר את צו האלוהים בגן עדן , היה י "בזעת אפך תאכל לחם , " כאילו זיעת אפיים מן העבודה הגופנית היא בגדר רעה וקללה . למעשה , הושיב האלוהים את האדם בגן העדן , כדי "לעבדה ולשמרה" ו והעבודה והשמירה שאלוהים הטיל על אדם בגן עדן , כבר היו לא רק בגדר חובה אלא , אולי , מכיוון שמדובר בגן עדן , גם בגדר זכות גדולה . ואמנם , עבודה בכלל , ועבודת כפיים בפרט , נשארה במסורת היהודית בגדר זכות וחובה גם יחד . מסורת עתיקת יומין היא , שמצאה את ביטויה בהרבה מאמרים בתלמוד , שאין אדם רשאי להתבטל מן העבודה ו ואפילו רצה להקדיש את מיטב מרצו וזמנו לתלמוד תורה , שהוא אחת המצוות החשובות והגדולות ביותר , חובה עליו להקדיש מזמנו גם לעבודה — עד כדי כך שחכמים הכירו , כיוצאים מן הכלל , אך מועטים , יחידי סגולה , שלימודם נחשב חשוב עד כדי כך , שהותר להם להקדיש את כל זמנם לתורה בלבד . בספר תהילים , למשל , דברי שבח רבים לאיש העובד : "תזרח השמש יאספון ואל מעונותם ירבצון , יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב " , " יגיע כפיך כי תאכל , אשריך וטוב לך " , " עובד אדמתו ישבע לחם" ועוד . שלמה המלך ...
אל הספר