פרק ו' גרים המלה "גר" נגזרת מן השורש גור , ופירושה י איש אשר בא לגור בינינו , אם כי למעשה אינו בן האומה שלנו , הוא אדם שנולד לעם אחר , בארץ אחרת , ובא אלינו מרצונו לגור בינינו . בזמנים קדומים באו גרים להסתפח אל עמים אחרים , אם בשל רעב ששרר בארצם שלהם , ואם בשל רדיפות ( גם אז כבר ידעו רדיפות פוליטיות מצד המלכים והשליטים נגד מי שלא מצאו חן בעיניהם , ( ואם מסיבות אחרות — ובכלל זה , למשל , עבדים שברחו מאדוניהם . ולא בכדי מצויה בתורה הוראה מפורשת האוסרת להסגיר "עבד אל אדוניו אשר ינצל אליך מעם אדוניו , " ועוד נדבר על כך בהקשר אחר . הגרים האלה באו בחוסר כל , ולפיכך נעשה "גר" שם נרדף לעני . אילו היו משאירים את הגרים לנפשם , כי אז היו גוועים ברעב . לכן חוזרת התורה פעמים רבות על חובתנו לקבל אותם לבתינו ולתת להם לחם לאכול ובגד ללבוש ( לראיה נאמר על אלוהים עצמו כי בין שאר מעלותיו הוא "אוהב גר , לתת לו לחם ושמלה ( . " אבל בנתינת "לחם ושמלה" לא סגי : חייב הוא להתקבל למשק ביתך כאילו היה שייך אליו . יום השבת , למשל , מיועד לא רק למנוחה שלך ושל אישתך ובנך ובתך אלא גם ל"גרך אשר בשעריך . " ביום שאינך עצמ...
אל הספר