פרק ד' אומות העולם

פרק ד' אומות העולם כשם שקדושת חיי הזולת אינה עומדת כנגר זכות ההתגוננות ומצוות ההצלה , כן קדושת השוויון בין כל בני אדם אינה עומדת כנגד השנאה הטבעית לאויבים ולמענים . התורה הנוצרית ( התיאורטית גרידא ) שלפיה חייב אתה לאהוב את שונאף , היא על אנושית , והיה מי שאמר שיש בה משום גירוש הטבע מן המוסר . התורה שלנו מסתפקת במצווה חמורה פחות , אך חמורה דיה : "כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה , השב תשיבנו דורו כי תראה חמור שונאך רובץ תרות משאו וחדלת מעזוב לו , עזוב תעזוב עמו" — לאמור , אל תתעשר ולא במשפט , אפילו על חשבון אויבך ושונאך . לא כן כלפי עמים אויבים . תחילה עליך לקרוא לאויבך "לשלום ; " ואם הוא "לא ישלים עמך ועשה עמך מלחמה" ואתה מנצח בה , מצווה אתה להרוג את הזכרים ולקחת "את הנשים והטף והבהמה וכל אשר יהיה בעיר , כל שללה תבוז לך" — וסיפורי המקרא אמנם עשירים הם בדיווחים אשר מהם עולה שמנהיגינו ומלכינו קיימו מצווה ( או הזמנה ) זו כמיטב יכולתם . כל הסימנים מעידים שלא הייתה דרך אחרת להישרדות העם בימים ההם . אנו יכולים ללמוד מכך שאין לצאת לשום מלחמה אלא לאחר שקראת לאויביך לשלום . מה שאין כן כשהאויב מפ...  אל הספר
ישראל. משרד הבטחון. ההוצאה לאור