פרק ד' שתי הלשונות שבקרבנו

פרק ד' שתי הלשונות שבקרבנו בפרקי תחביר שונים ממשיכה העברית החדשה את לשון המקרא . לעתים אין להבדיל בין משפט בלשוננו לבין משפט מקביל לו בלשון המקרא . אך העברית החדשה ממשיכה גם את לשון חכמים . לשוננו שואבת מכמה שכבות לשון . נדגים דברינו במבנה תחבירי המסמן גרימה עקיפה של פעולה . נשווה זה לזה את שני המשפטים : ו . יעקב הרקיד את חברו . . 2 יעקב ביקש מחברו לרקוד . המשפט הראשון מבטא גרימה ישירה . נקבע במשפט , שאכן גרם יעקב לכך , שחברו ירקוד . המשפט השני אינו קובע , שאכן גרם יעקב לכך שחברו ירקוד , אלא שהוא העביר לחברו את רצונו שהוא , האחרון , ירקוד . העובדה , שאין לפנינו גרימה ישירה , מוצאת את ביטויה בכך , שאפשר לומר : יעקב ביקש מחברו לרקוד אבל הוא לא רקד . דבר שלא ייאמר על המשפט הראשון . במבנה תחבירי זה יבואו , בין השאר , הפעלים ביקש , דרש , ציווה , הרשה , אסר ואמר , פעלים שיש במשמעותם , שמישהו ניסה לעורר את זולתו לפעול או שמישהו ניסה לעורר את זולתו שלא יפעל . נבחן עתה את המבנה התחבירי המיוחד לפעלים אלו ולדומיהם בחינה קרובה יותר . במשפט , 2 שהוא מענייננו , יש שם עצם המשמש כנושא המשפט : יעקב , י...  אל הספר