. 5 ההתיישבות העובדת פרק יב הקיבוץ והמושב — משימות ומתחים מראשיתו של המפעל הציוני הייתה ההתיישבות החקלאית גולת הכותרת של התנועה הלאומית , של השיבה לארץ . חקלאות , פירושה היה לחזור אל האדמה , אל השורשים . פירושה היה גם כיבוש הקרקע , הפיכת ארץ שהייתה ללא עם — שייכת לעם ומוחזקת על ידיו . לא זו בלבד שהחקלאות הייתה המוקד של הזיקה האידיאולוגית אל הארץ , אלא שבפועל , בסוף המאה ה 9 ו וראשית המאה ה , 20 הייתה היא התחום העיקרי שמיקד את התקוות לפיתוח כלכלי וליצירת מקורות חדשים שיאפשרו המשך קליטה של אנשים חדשים . לא הייתה אז תעשייה בארץ , והסיכויים להפוך את הארץ למוקד של תיירות או של מסחר בינלאומי היו דלים . לעומת זאת , הייתה קרקע , וזו ניתנה לרכישה , וכדי לעשות בה שימוש — היה צורך בשיעורים נמוכים יחסית של השקעת הון . כך קרה שחלומותיהם של רבים מן היחידים ורוב מאמציהם של הארגונים הציוניים , התמקדו ביצירתה של התיישבות חקלאית . זאת , למרות שמרביתם של היהודים שהגיעו לארץ בכל התקופות השתקעו בערים דווקא . בתקופה שהייתה בעלת חשיבות מכרעת בעיצוב האידיאולוגי והמדיני של החברה הישראלית , הווה אומר : בתקופת...
אל הספר