התהדקות המצור על העיר על אף המאמצים הבלתי נלאים לשמור על הקשר לירושלים הל ך המצב והחמיר . דרכי התחבורה אל העיר נותקו ושובשו . הכביש הראשי שקישר את ירושלים עם תל אביב היה בשליטת הערבים , כך גם היציאות האחרות : הדרך דרומה לגוש עציץ , הדרך מזרחה ליריחו ולקליה אשר שימשה את מפעל האשלג בים המלח והדרך צפונה אשר שירתה את המושבים נוה יעקב ועטרות . גם בתוך העיר נתקלה התחבורה בקשיים : התחבורה להר הצופים הועמדה בפני מחסומים ומכשולים בעוברה דרך השכונות הערביות במזרח העיר . מחסומים הוצבו גם בפאתי השכונות היהודיות מחשש לפיגועים וחדירת ערבים . תאור החמרת המצב בעיר מצוי בספרה של רחל ינאית בן צבי ששהתה באותם ימים עם תלמידיה ב"חוות הלימוד" ליד קיבוץ רמת רחל בדרום ירושלים : הבנים והבנות מילאו תפקידי שמירה והשתתפו בכל תפקידי ההגנה במקום , ועם כל זה המשכנו בעבודה בענפים ובלימודים . בסך הכל היינו שבעה מבוגרים ושמונים בנים ובנות . עם כל שיירה שהגיעה לירושלים , גם בשיירות המופצצות , היה מעט מזון בשביל החווה , לילדים ואף לעופות בלולים ... בחורף 1948 פוצץ הצינור שהוליך מים אלינו ולארמון הנציב . נאלצנו לסכן את הי...
אל הספר