הרבנות הראשית

הרבנות הראשית מעמדו של היישוב היהודי כעדה דתית חייב הקמת מוסדות דתיים המוכרים על ידי השלטון הבריטי . התנועה הציונית תמכה בהקמת הרבנות הראשית ובבחירת רבנים ראשיים . בשנת 1921 פורסמה פקודה רשמית מטעם שלטונות המנדט שהכירה ברבנות הראשית "כבאת הכוח המוכרת של כנסת ישראל כלפי ממשלת פלשתינה ( א"י . " ( כרבנים ראשיים נבחרו הרב אברהם יצחק הכהן קוק — כרב אשכנזי ראשי , והרב יעקב מאיר כממשיך התפקיד המסורתי של "הראשון לציון" הספרדי . הרבנות הראשית קבעה מושבה בירושלים . העדה החרדית . חלק מבני היישוב הישן שלא רצו להכיר במעמד שניתן לכנסת ישראל ולרבנותה , התארגנו בנפרד ב"עדה החרדית" בהנהגת הרב יוסף חיים זוננפלד ורבנים נוספים . הקיצונים שבמתנגדים לישות הציונית כפי שבאה לידי ביטוי בהקמת '' הבית הלאומי" היו אנשי "נטורי קרתא" — שומרי החומות ! הם ראו בשמירת אורח חיים מסתגר ומתבדל שמירה על אופיה של העיר . הרב יעקב מאיר . ( 1939-1856 ) יליד ירושלים . פעיל מנעוריו בענייני הצבור . ממיסדי חברת "שפה ברורה" להפצת הדיבור העברי , פעל ליסוד שכונות חדשות . חבר בית הדין  אל הספר