ירושלים בתקופת המנדט בשלושים שנות שלטונם של הבריטים בירושלים עברה העיר תמורות מרחיקות לכת . לראשונה מאז התקופה הצלבנית , ירושלים שוב בירת הארץ . הציבור היהודי שהפך ממיעוט לרוב עוד בשלהי השלטון העות'מאני , ניסה בתקופה זו לתת גם משמעות לאומית לזיקתו של העם היהודי לירושלים . מול שאיפות העם היהודי מתחזקת הלאומנות הערבית . על סבך מערכת היחסים שבין שליטי העיר הנוצרים לבני העיר היהודים והמוסלמים נלמד בפרק שלפנינו . בתקופה זו ימיר המאבק הדתי על העיר צביונו וייהפך למאבק לאומי . היציאה מן החומות שאיפיינה את סופה של המאה ה 19 שינתה את חזותה הכוללת של העיר , מעתה תהיה העיר העתיקה אחת משכונות העיר . באפיון המגמות השונות בהתפרסות העיר נשתדל להעמיק , ולהכיר את התמורות על רקע ההמשכיות והרציפות של היישוב היהודי בירושלים .
אל הספר