עליות לרגל של יהודים עלייה לארץ ישראל מבטאת כמיהה רבת דורות של יהודי הגולה אל ארצם . בכל תקופה אפשר להצביע על מאפיינים ייחודיים בדרכי העלייה לרגל , במנהגים ובהתמודדות עם תנאי השעה . בתקופה הממלוכית הגיעו אל ארץ ישראל ממזרח וממערב . ממזרח הגיעו עולים בדרכי היבשה מרחבי המדינה הממלוכית ( מצרים וסוריה . ( מן המערב באו עולים בין ביבשה בין בים — מהם אשכנזים מגרמניה וצרפת ומהם יהודים מקהילות ספרד , צפון אפריקה _mviKi הבלקן . ירושלים הינה יעד מרכזי לעולים , אך בדרכם אל העיר נהגו עולי הרגל לבקר מקומות שנתייחסה להם קדושה ומשמעות מיוחדת . בתקופה הממלוכית התגבש מסלול קבוע לעולי הרגל , בעיקר לאלו אשר הגיעו מהארצות הסמוכות . העלייה לרגל לקברי צדיקים — הזיארה . מדי שנה בין פסח לשבועות הגיעו לארץ ישראל מרחבי המזרח עולי רגל . העולים התרכזו במירון והתפללו על שפיעת המעיינות במערה בה קבורים — על פי המסורת — הלל ושמאי . בדרכם מהגליל לירושלים עצרו עולי הרגל בעשרות מקומות שנקשרו להם מסורות קדומות עם דמויות תנ"כיות ודמויות של חכמי המשנה והתלמוד . בכ"ח באייר , שנחשב ליום פטירת שמואל הנביא , נתכנסו העולים בקברו...
אל הספר