יחסם של הממלוכים אל היהודים והנוצרים היהודים והנוצרים שנחשבו כבני חסות ( אהל אל ד'ימה , ( היו מיעוט נסבל באימפריה הממלוכית . היחס כלפיהם נגזר מחוקי תנאי עומר . תלותם של הממלוכים בכישוריהם של הנוצרים והיהודים הביאה לעתים לשחיקת ההגבלות נגדם , אך לעתים כתוצאה מלחצם של אנשי הדת וההמון — להתגברות הלחץ , ואף לפרעות וגזרות . גלי קנאות דתית בראשית המאה ה 4 ו ובאמצעיתה פגעו ביהודי ארץ ישראל בכלל וביהודי ירושלים בפרט . כמו כן העיקה על הקהילה היהודית התרוששותה כתוצאה מהטלת מסים חד פעמיים . מסים אלו נועדו כנראה לסייע לשליטים הממלוכים לכסות את הוצאותיהם המיוחדות בעקבות מלחמות שניהלו . בשנת 1454 הוטל מס חד פעמי בסכום עתק על היהודים . אי תשלום המס היה עלול לגרום לגירושם של היהודים מן העיר . כדי לעמוד בתשלום מכרו ה"זקנים , " נכבדי הציבור , רכוש רב של הקהילה , ואף לוו כספים בריבית גבוהה . העול שהוטל על בני הקהילה היה כבד מנשוא והביא לכך שרבים מיהודי העיר נטשוה , וישיבתה נסגרה . מצבה של הקהילה החמיר משפרץ סכסוך בין תושבים יהודים ומוסלמים בעיר . הרקע לסכסוך היה מסגד שנבנה על ידי אשה יהודייה שבנה התאסלם...
אל הספר