פרק מו מבוא א . טיבו של המזמור והמוטיבים המאפיינים אותו . על פי הכתובת שבראשו מכונה מזמור מו "שיר" ומן הסתם יש בכך עדות לגבי טיבו . מן השימוש בכינוי זה בכתובות של מזמורים אחרים , כמו ל , א ; סה , א ; עה , א , עו , א ועוד , קשה להסיק על תכונתם המשותפת כשיר , לבד מאופיים ההמנוני . ואמנם למזמורנו יש אופי של המנון כבר בפתיחתו , והדבר בא לביטוי בפזמון החוזר שלו ( פסוקים ח , יב . ( התכונה המאפיינת את המזמור היא הבעת הביטחון באלוהים , בחסותו לעת צרה וברוממותו על כל איתני הטבע ועל כל הגויים . ההלל ל"עיר אלהים קדש מ ^ כני עליון " ( פסוק ה ) מאפיין אותו כאחד המזמורים הקרויים "מזמורי ציון " ( ואלה הם מזמורים מח , עו , פד , פז , קכב , קלב , וראה במבוא לספר . ( ואולם ספק אם יש לראות במזמור בשל כך שיר שהושר בעלייה לרגל , כדרך שמשערים כמה מן המפרשים ( לסלי , ראה פירושו בעמ' . ( 35 המזמור משלב כמה מוטיבים מרכזיים הקשורים במפעלות אלוהים בטבע ובהיסטוריה מוטיבים שלהם גוון לאומי וגוון אוניברסלי כאחד , ובתור שכזה מעורר הוא מחלוקת בין הפרשנים באשר לטיבו , הרקע ההיסטורי שלו ובית היוצר שלו . ? רוב הפרשנים רוא...
אל הספר