בתקנות משנת 1685 נאסר על יהודים להתיישב בשבדיה . הדבר מצביע על כך שלמרות שלא ידוע לנו על יישוב יהודי במקום בימי הבינייס או לפניהם , הרי ככל הנראה ישבו כאן באופן בלתי חוקי . מדיניותו של גוסטאב השלישי היתה סובלנית יותר , וב 1779 התיר הפרלמנט , בתמיכת המלך , ליהודים להתיישב בערים שטוקהולם , גטיברג ונורקופינג . כמו כן הורשו לקיים טקסים דתיים , לרכוש נכסי דלא ניידי ולעסוק בענפי תעשייה ומסחר שלא היו בפיקוח הגילדות . בעניינים הנוגעים ליהודים בלבד ניתנה להם • אוטונומיה מלאה . המשבר הכלכלי בעקבות מלחמות נפוליאון גרם לגל "אנטישמיות בשבדיה . ב 1838 היו היהודים , על פי צו מלכותי , מקהילת זרים בעלי זכויות מוגדרות , לחלק מהמדינה השבדית , ומאז גם הוגדרו כ " מאמיניס בדת משה . " למרות ויתורים מסויימים שנעשו כדי להרגיע רגשות אנטישמיים שעורר הצו , ציין הצו את תחילת האמנציפציה הפוליטית ואת קבלת היהודים כאזרחים לכל דבר וכחברי הקהילה השבדית . בשנות הארבעים למאה הי " ט בוטלו ההגבלות התעסוקתיות שהיו מוטלות על היהודים עד אז , ובהן ההגבלות המסחריות . משמעות הדבר היתה ביטול ניגוד האינטרסים בין היהודים לבין הא...
אל הספר