בשבת אסור להוציא חפץ כלשהו מרשות לרשות . חכמים קבעו '' ארבעה רשויות" לשבת . אלה הם ארבעה סוגים של שטחים שמגדירים אותם גם לפי דרכי הקפתם וגם לפי דרכי השימוש המעשיות בהם . שטחים אלה מתחילים ב " מקום פטור , " מקום הגבוה מן הארץ שלושה טפחים ואין בו ארבעה על ארבעה טפחים . זהו מקום שלגביו אין שום הגבלה מבחינת דיני הטילטול בשבת . לאחר מכן באה "הכרמלית . " זהו שטח הגבוה שלושה טפחים ויש בו רוחב ארבעה על ארבעה טפחים וכן שדות ולמים . עליו חלות הגבלות מסויימות . אחר כך "רשות היחיד " המוגדרת ותחומה בבירור , ולבסוף " רשות הרבים " 1 * 1 תחום הציבור שהוא נחלתם של הרבים המשתמשים בו כגון הכבישים _הבין עירוניים והמדברות והיערות . פרטי הדינים והגדרים באים במסכת שבת . הגדרות אחרות לגבי רשויות הן בדיני טומאה ובנזיקין . אינה דומה הגדרת רשות היחיד בטומאה — שהוא מקום שאין בו ג ' בני אדם — לעניין רשות היחיד בשבת . הוא הדין ברשות הרבים . לגבי נזיקין נחשב לרשות הרבים כל מקום שיש רשות לכל תושבי העיר להשתמש בו . אם הלך יחיד והזיק שם הוא חייב לשלם , שאין לו רשות לגרום נזק במקום שהכל רשאים לילך בו .
אל הספר