. 1840-1785 הוגה דעות , יוצר הפילוסופיה של ההיסטוריה העברית ואחד מאבותיה של חכמת ישראל בעברית . נולד בברודי שבגאליציה . חינוכו חיה מסורתי . אך למד גם לקרוא בגרמנית . לאחר נישואיו ישב בז י ולקוב והשתלם בלשונות ובמדעים . ריכז סביבו קבוצה של תלמידים חברים . היה אדם מתון וזהיר ולא בא בפולמוס עם החרדים בני זמנו . נפטר _בטרנופול . רנ"ק ראה בדת היהודית את התגלמות רוחו של העם היהודי . הוא הדגיש את חתירתה לשמירה על קיומו של העם תוך התפתחות מתמדת ותוך התאמה עצמית לצרכיו המשתנים . ראה כחובת השעה את ביטולו של הניגוד החריף בין אמונתם הנלהבת של החסידים , שהיו בימיו הרוב בארץ מגוריו גאליציה , ובין מגמתם השכלתנית של "ה " משכילים . " רנ"ק , בעקבותיו של היגל , סבר כי כל עם הוא בעל רוח לאומית המיוחדת לו , המטביעה את חותמה על תרבותו , אולם , הטעים רנ " ק , רוחו של כל עם גוועת לבסוף יחד איתו , מלבד רוחו של עם ישראל , לפי שישראל הם אומה רוחנית ונצחית , שאין הפגמים הגשמיים עלולים להחריבה . בחייו פירסם רנ " ק רק מעט מחיבוריו . ספרו הגדול "מורה נבוכי הזמן " נדפס אחרי מותו . ( 1851 )
אל הספר