חלוק לבן , ארוך ורחב , שנוהגים בעדות אשכנז ללבוש על הבגדים בתפילות ובהזדמנויות מיוחדות . יש הלובשים קיטל בראש השנה , ביום הכפורים , בהושענא רבה , "בתפילת הגשם "בשמיני עצרת , בתפילת הטל בפסח , בעל הבית "בליל הסדר או חתן בשעת חופתו . הקיטל נעשה בצורת החלוק של תכריכין שמלבישים בהם את המת , ויש לו חגורה . בחייו של האדם הוא משמש לו לתפילות ובשעת פטירתו הוא משמש לתכריכים . טעמים הרבה נאמרו בלבישת הקיטל . לגבי ליל הסדר אמרו שבגד לבן נחשב כאות לחירות . מן הצד האחר היו שאמרו שלבשוהו כדי שלא תזוח דעתו של אדם עליו בליל הסדר , שהשמחה בו רבה — יראה בגד לבן ויזכור את יום המיתה . טעם זה נאמר גם לגבי לבישתו "בימים הנוראים , כדי לשבר לבו של אדם . טעם אחר שנתנו בו הוא לסמל "אם יהיו חטאיכם כשנים , כשלג ילבינו " ( ישעיהו א , יח , ( או משוס שדומים ביום זה למלאכי השרת לובשי בדים . בימי הביניים היו מכנים את הקיטל "סארגנעס " ( מלשון צמר ( 86 _^ 6 שהוא בגד של צמר או של משי . הוא שימש גם לגברים וגס לנשים כבגד שבת ומועד ובתכריכים בבוא יומם . בעדות ספרדים ועדות המזרח אין הקיטל מקובל , אף כי הם לובשים בגדים לבנים...
אל הספר