אירגונס הפנימי של היהודים בכל עיר ויישוב . צורת אירגון זו מיוחדת לעם ישראל מימי בית שני ועד ימינו . היא נוצרה כדי לקיים את מצוות הדת , לטפח מוסדות חסד וצדקה ולאפשר שיפוט על פי דין התורה . עד לעת החדשה , שנתגשם בה בארצות רבות עיקרון ההפרדה בין המדינה לבין הדת , היו בידי הקהילה גם אמצעי כפייה כדי לקיים משמעת דתית לאומית בתוכה — הרחקה מן הציבור , לחץ כלכלי , הטלת חרם , מלקות ולעיתים גם זכות לדון דיני נפשות . כאמור , כבר היתה הקהילה קיימת כמסגרת אירגונית פנימית הן בארץ והן _בחוץ לארץ בימי הבית השני , ואין איפוא לראותה כצורת אירגון האופיינית לגלות בלבד . כבר בתקופה העתיקה זכתה להילה של קדושה , ומכאן הכינוי "קהילה קדושה , " ובראשי תיבות ק " ק . בימי הביניים הגיעה הקהילה למידה רבה של אוטונומיה . אז התגבש הכלל שכל יהודי חייב להשתייך לקהילה . גם השילטון היה מעוניין , מטעמיו שלו , בהתבצרותה של הקהילה וסייע לראשיה לכפות בה משמעת פנימית ואת דין התורה . תמורת זה הטיל על ראשי הקהילה להעביר אליו במרוכז את מיסי היהודים וחייבם לשאת באחריות בעד מעשהו של כל יחיד ויחיד , בחינת "כל ישראל ערבים זה בזה . " ...
אל הספר