מצוות עשה , לקדש את יום השבת ואת החגים על כוס יין בכניסתם וביציאתם , בקידוש "ובהבדלה . קידוש של שבת איננו מקדש את עצם היום , לפי שכבר קידשוהו שמיים והוא מקודש מאז ששת ימי בראשית . וכך גם אומרים בקידוש : "על כן ברך ה י את יום השבת ויקדשהו . " כל עניינו אינו אלא זיכרון קדושת היום , "זכור את יום השבת לקדשו " ( שמות כ , ח ) — דרשו חכמים : "זכרהו על היין . " נוסח הקידוש בליל שבת הוא פסוקי "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם " וגו י ( בראשית ב , א-ג , ( ברכת הגפן ולאחר מכן ברכת מקדש השבת : "אשר קדשנו במצוותיו ורצה בנו , ושבת קודשו באהבה וברצון הנחילנו זיכרון למעשה בראשית ... ברוך ... מקדש השבת . " הקידוש צריך שיהיה במקום שבו הסעודה . ראוי לקדש על היין , ואם אין לו יין מקדש על הפת . מקדשים גם בסעודה השנייה של שבת , בבוקר . ומשום שנוסחו קצר ועיקרו רק בברכת בורא פרי הגפן . קוראים לו בלשון סגי נהור "קידושא רבא . " בשעת הקידוש מכסים את החלות במפה , "שלא יראה פת בשתו , " שבניגוד לסדר העדיפויות הרגיל של הברכות , מקדימים כאן ברכת הגפן לברכת המוציא .
אל הספר