כת מימי בית שני הידועה מכתבי יוסף בן מתתיהו , מן התלמוד ומן "הברית החדשה . " אין אנו יודעים בדיוק מה היה ייחודה . מסתבר שדחתה את הדינים והאמונות שאינם מצויים במפורש במקרא , היינו את "התורה שבעל פה " ואת האמונה בהישארות הנפש , בעולם הבא ובתחיית המתים . היה להם קובץ הלכות מיוחד , "ספר גזרתא , " שדנו על פיו דיני נפשות ועונשי גוף בחומרה יתירה . היו לה מהלכים בין העשירים והמיוחסים שבירושלים וקשרים מדיניים וחברתיים עם השילטון הזר בארץ . הם התקרבו לתרבות היוונית ומתוכם אף יצאו ראשי המתיוונים . על המוני העם לא היתה הכת חביבה . לגבי שמה סברה רווחת בין החוקרים , שהיא נקראת על שמו של בית צדוק ( שושלת הכוהנים הגדולים ) שצאצאיו נימנו עם מייסדיה . לפי מסורת תלמודית אחת נקראה על שס צדוק מייסדה , תלמידו של אנטיגנוס איש סוכו , שהתמרד ברבו ובתורתו . לפי אותה מסורת היה גס בייתוס תלמידו של אנטיגנוס בין מייסדיה , והוא מזוהה עם הבייתוסים . הפילוג לצדוקים ולפרושים השפיע השפעה רבה על תולדות העם בימי בית שני . ההתנגשות בין שתי הכיתות הגיעה לשיאה בימי המלך החשמונאי אלכסנדר ינאי , שקיבל את התפישה הצדוקית וק...
אל הספר