הפרשנים הראשונים של המקרא היו הסופרים שמימי עזרא ועד סוף תקופת התנאים . הם פירשו את התנ"ך על פי פשוטו או בדרך של תרגום , שכמוהו כפירוש . הם אף נתנו את דעתם על הטקסט המקראי הצרוף . פרשנותם היא היסוד להבנת המקרא וללימודו בכל הזמנים . התנאים "והאמוראים פירשו אף הם את המקראות , אולם הם גם דרשו אותם כמין חומר , להלכה ולאגדה . לפיכך אין כאן פרשנות במשמעה הצרוף . "פילון בפירושיו ובדרשותיו ביקש להוכיח כי התנ " _ך בנוי על יסודות הפילוסופיה היוונית , וכי סיפוריו הס משל ואליגוריה . בינו ובין רס " ג , שבימיו התחדשה פרשנות המקרא , היו בעלי " המסורה . מעשה הניקוד והטעמים שהם קבעו למקרא , הם גם מעשה פרשני רב חשיבות , המסייע להכנת הכתובים . אולם רק העימות עם "הקראים , שכפרו בפרשנות של דורות קודמים , בצד הפגישה עם לשון ערב העשירה נתנו תנופה לפרשנות המקרא . רס " ג פתח תקופה בפרשנות עס שהרחיב את תחומיה במחשבה הכלל אנושית . הוא הורה דרך לפרש את המקרא לא רק בדרכם של חכמי התלמוד , אלא גם לפי שיטות המדע והפילוסופיה , עם שהשתדל להוכיח כי אין לפרש את התנ " _ך שלא על דרך "הקבלה והמסורת . ר ' שמואל בן חופני גאו...
אל הספר