פרושים

( א ) סיעת חכמי התורה בימי בית שני , מתקופת -החשמונאים ואילך , שדגלה -ב " תורה שבעל פה , " כלומר במסורות המבהירות והמשלימות את דיני התורה , כן דגלה באמונה בהישארות הנפש . על משמעות השס רבו הדעות : ( 1 ) הם נקראו כך על שהיו פרושים מטומאה ונזהרים בהפרשת -תרומות ומעשרות ; ( 2 ) על שם שהיו נבדלים משאר העם ברמתם המוסרית ובהקפדתם בקיום מצוות ; ( 3 ) על פרישתם ממגע עם נוכרים ועם יהודים , שלא הקפידו על שמירת דיני התורה במלואם ; ( 4 ) בשם זה כינו אותם בני הכת היריבה להם , "הצדוקים — סיעת עשירים ובעלי מישרות , ששללו את " התורה שבעל פה" של הפרושים — שראו בכת המתנגדת לדרכם הדתית והמדינית חבורת אנשים פרושים ונבדלים מכלל ישראל . הפרושים התנגדו לאנשי השילטון החשמונאים כאשר הללו התרחקו ממסורות העם וגילו נטיות גוברות והולכות לחקות את דרכי המושלים היוונים . ואכן מראשית התקופה החשמונאית החלו פועלים ככת . התקופה האחרונה בתולדות ימי הבית השני עמדה בסימן המאבק החריף בין הפרושים לצדוקים על ההשפעה -בסנהדרין ובקרב העם . כתוצאה מניצחונם הגמור של הפרושים אחרי חורבן בית שני , הפכה תורתם נחלת העם כולו . עם התעצמות...  אל הספר