הרשאה חוקית לגבות חוב כספי גם אחרי שנת - השמיטה . מדין תורה משמטת שנת השמיטה , החלה אחת לשבע שנים , את כל החובות הכספיים שאדם חב לחברו ( דברים טו , ב-יא . ( מצווה זו נועדה להקל על העניים , שלא יפסידו כל שיש להם בשל ממון שאין בידם לפרוע . אך תקנה זו הפכה להם לרועץ , שכן נמנעו הבריות מלהלוות כסף . גם התורה עמדה על כך והזהירה " השמר לך פן יהיה עם לבבך דבר בליעל לאמר : קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עיניך באחיך האביון ולא תתן לו " ... משגלו ישראל לאחר חורבן בית ראשון אין שמיטת כספים נוהגת מן התורה אלא רק מדברי סופרים . משראה הילל הזקן שבכל זאת נמנעו העם מלהלוות כסף לעניים , התקין תקנה שהמלווה לא יפסיד את ממונו , היא תקנת "פרוזבול . " המלה פרוזבול נגזרה מן היוונית ומשמעה מועצה , בית דין . הילל התקין שיהא אדם מוסר חובו לבית דין , ומעתה נעשה הלווה בעל חוב לבית הדין , ולפי ההלכה אין שביעית משמטת מעשה בית דין . גופו של פרוזבול הוא שטר שכותב המלווה וזה נוסחו : "מוסרני לכם פלוני ופלוני הדיינים שבמקום פלוני , כל חוב שיש לי אצל פלוני שאגבנו כל זמן שארצה . " הדיינים או העדים חותמים בשולי השטר . פירוש...
אל הספר