ביוונית — שיר . בעברית נתייחד השם לשירת הקודש העברית , שנוצרה מלכתחילה _בארץ ישראל כדי לשמש תחליף לחלק מנוסחאות הקבע של התפילות , כשהן נאמרות מפי החזן בציבור . מחברי הפיוטים הקפידו כמובן לשמיר על הנקודות המקודשות מבחינה הלכתית , כברכות או פסוקי הקדושה וכדומה . הם אף הקפידו על התנאים ההלכתים , כגון הבאת לשון מעין הברכה בסמוך לברכה . תקופת הפיוט הארץ ישראלי נחלקת לשלוש תקופות משנה : הראשונה — התקופה הקדם קלאסית , שסיומה בערך במאה השישית , מצטיינת בשירה קצובה אך בלתי מחורזת . מתקופה זו שרדו פיוטים לא רבים , והפייטן היחיד הידוע בשמו מאותו פרק זמן הוא יוסי בן יוסי . השנייה — התקופה הקלאסית ( המאות השישית-השמינית _) מביאה אתה לשירה העברית את החרוז , ודוגלת באידיאל אסתטי של פיוטים רמזניים וחידתיים , המבוססים במידה מרובה ביותר על מדרשים . גדולי הפייטנים בתקופה זו הם יניי , אלעזר בירבי יקליד , יהושע הכוהן ופנחס הכוהן . בתקופה השלישית , המכונה תקופת הפייטנות המזרחית המאוחרת , הופכת הפייטנות להיות עממית , נפוצה וקלילה יותר . בין משוררי התקופה בולט במיוחד רבי "סעדיה גאון , שניסה להחזיר את השירה לג...
אל הספר