ערוב ( א ) עירוב חצרות : לפנים היו הבתים בנויים סביב חצר אחת , המשותפת לכולם , כמה חצרות פתוחות למבוי ומעין סימטה , _( והמבוי פתוח לרחוב . מדין תורה מותר לכל השכנים לטלטל מביתם לחצר ובתוך החצר , שהרי היא כרשות היחיד . אולם מתקנת חכמים ( לפי המסורת — שלמה ובית דינו , ושלמה הוא שתיקן ערובין ) אסור לדיירים לטלטל ברשות יחיד משותפת , אלא אם כן עירבו ביניהן בערב שבת ; דהיינו , שעשו מעשה שיערב את כל הבתים של אותה חצר ואת החצר עצמה ברשות אחת . כיצד מערכין ? מניחים כיכר לחם משותפת באחת הדירות , ואומרים ( בארמית ) כי "בערוב זה יהיה מותר לנו להוציא ולהכניס ... מבית לחצר ... בשבת " ומברכים "ברוך ... אשר קידשנו ... על מצוות ערוב . " בדורות האחרונים נהגו להקיף יישובים שלמים בחוט המתוח על ראשי עמודים . הדבר נחשב כאילו כל המקום מוקף במחיצה עם הרבה שערים ( כי לכל חוט על גבי שני עמודים יש "צורת פתח (" ולכן יש לכל היישוב כולו דין של עיר אחת גדולה , ומותר לטלטל בשבת בתוך כל השטח שבתחום העירוב . ( ב ) עירוב תחומין : מדין תורה מותר לאדם ללכת מכיוון עירו בשבת אלפיים אמה לכל רוח . אס הוא מבקש ללכת יותר מזה הו...
אל הספר