עיר שהרוצח בשגגה היה מוצא בה מחסה מרודפיו , המבקשים לנקום את דם הנרצח , ולהרוג אותו . מעיקר הדין , אם הרג אדם את חברו בשגגה הוא בורח אל עיר המיקלט . שם מבררים אם אכן מדובר ברוצח בשוגג . ואם כך הדבר , הוא יושב בעיר הזאת עד מות "הכוהן הגדול . אסור לו לעזוב את העיר , ואם הוא בכל זאת יוצא אותה , גואל הדם הורגו . הישיבה בעיר המיקלט גם משמשת לו כפרה על עוונו . בארץ ישראל נקבעו שש ערי מיקלט . שלוש ערים היקצה משה עצמו בעבר הירדן המזרחי : בצר — במדבר , רמות — בגלעד וגולן — בבשן . יהושע הקצה עוד שלוש ערים בעבר הירדן המערבי , והן חברון — בהר יהודה , שכם — בהר אפרים וקדש — בגליל . שש הערים נקבעו ברחבי הארץ , כשהן מרוחקות זו מזו בשווה . כל זאת כדי להקל על ההורג בשוגג להגיע אליהן . ערי המיקלט היו מארבעים ושמונה הערים שניתנו ללוויים . בעצם יכול היה הרוצח בשוגג לברוח אל כל עיר מערי הלוויים , אלא שבשש ערי המיקלט זכה בדירה בחינם בעוד שבערים האחרות חייב היה לשלם שכר לבעל הבית .
אל הספר