מקור המלה יווני ופירושה "מועצת הזקנים . " בארץ ישראל קראו בשם " סנהדרין" לבית הדין העליון , שדן לפי דיני התורה . הסנהדרין התקיימה מאז ימי "החשמונאים עד שנת 425 לסה " נ . היתה פוסקת לא רק בבעיות דת ודין , אלא גם בבעיות הציבוריות העיקריות של יהודי ארץ ישראל . מדי פעם בפעם היה השילטון החילוני — בין אם היו אלה מלכי החשמונאים או השילטון הזר — מגביל את סמכויותיה , אולם בשנים 425-70 שימשו ראשיה גם כנשיאי היישוב ובידיהם היה מרוכז השלטון הפנימי . הם גם ייצגו את היישוב כלפי _השילטון הביזאנטי . בימי בית שני ישבה הסנהדרין בלשכת הגזית "שבמקדש . כארבעים שנה קודם החורבן עברה למקום צדדי בהר הבית ושוב לא היתה רשאית לדון דיני נפשות . אחרי חורבן הבית ( 70 ) עברה ליבנה . סמכויותיה צומצמו לסמיכת חכמים , לעיבור השנה ולעיסוק בדיני קנסות וממונות . לאחר חורבן יהודה במרד בר כוכבא הצפינה הסנהדרין לגליל ונדדה בין היישובים אושה , שפרעם , בית שערים וציפורי עד שקבעה מושבה בטבריה 325 ) בקירוב . ( המשפט הרבני רואה את הסנהדרין כחלק עיקרי במשטר המדינה הישראלית המושתת על דיני התורה . הוא מוצא לה תקדימים מאז ימי משה ...
אל הספר