מארמית : מסבירים , בעלי סברות . כינוי לחכמי ישראל שפעלו בבבל מאז תום תקופת "האמוראים 500 ) בקירוב ) ועד ראשית תקופת "הגאונים 600 ) בקירוב . ( בזמנם כבר נחתם "התלמוד הבבלי , כמעט סופית . הם ראו את תפקידם כמסבירים . הם השלימו את עריכת התלמוד הבבלי והוסיפו עליו קצת הוספות המסכמות ומפרשות מספר סוגיות . ידיעותינו עליהם דלות . רב • שרירא גאון כותב עליהם באיגרתו הידועה , והראב"ד רושם בספר הקבלה כי תקופתם נמשכה חמישה דורות . הסבוראים הידועים ביותר הם ר' יוסי סימנא "מפומבדיתא ור' עינא "מסורא .
אל הספר